           |
ביחידת רונ"ן פועלת מזה מספר שנים פרויקט ''קבוצת הורים למתבגרים עולים'' בהנחיה משותפת עם מנחה ארצית של משרד החינוך לתוכנית ''נוער עולה בסיכון''.
הצורך בפרויקט זה עלה מתוך הטיפול בנוער עולה ואבחנתנו שהקשיים שלהם קשורים לקשיים בתפקוד ההורי. במהלך מפגשים עם ההורים בלטו המצוקה והרצון שלהם לעבוד על תכנים שונים הקשורים לדפוסי תקשורת עם ילדיהם המתבגרים, גבולות בבית,יחסים בין דוריים ועוד. הפרויקט מיועד להורים לנערים בגילאי 13-16 עולים מחברי העמים, אשר מטופלים על ידי עובדים ביחידת רונ''ן. בקבוצה השתתפו הורים אשר חלקם חד-הוריים אך גם הגיעו בני זוג. נפרט להלן אודות הקבוצה בשנת הפעילות הקודמת.
אחד ממאפייני ההורים בקבוצה היה שהם התקשו להוות לילדיהם דמויות סמכותיות המסוגלות לעמוד מולם בסערת גיל ההתבגרות. מכנה משותף נוסף של הורים אשר השתתפו בקבוצה היה, שכולם היו בתהליך הגירה ומשבר במקביל לילדיהם. תהליך הגירה זה לווה בהלם תרבותי (בלבול, כעס, דיכאונות, תחושות אובדן) וירידה במצב הסוציו-אקונומי. בנוסף קיים חוסר במידע רלוונטי לגבי מערכות החינוך והרווחה ונורמות וערכים של חברה הקולטת.
מעבר תרבותי מבחינת ההורות פירושו פגיעה בזהות ההורית, באופן מלא או תלקי. ההורים העולים גדלו והתחנכו בסביבה אחרת, שם פיתחו לעצמם נורמות וערכים התואמים את המקום. כמו כן הביעו עימם ציפיות מובחנות, בהתאם לרקע התרבותי והחברתי של ארצות מוצאם. מסיבות אלו מתקשים ההורים לשמש לילדיהם דמויות הזדהות, דבר מאד משמעותי למתבגרים בשלב התפתחותי זה. ההורים משדרים חוסר ביטחון, אי יכולת לתמיכה רגשית, אמפטיה והכוונה. הם מתקשים להעניק את העוגן והביטחון שהילדים זקוקים להם בכלל ובתהליך הקליטה במיוחד.
לאור כל זאת המטרות שנקבעו לקבוצה היו:
במהלך המפגשים התמקדנו בנושאים הקשורים לתכנים של גיל ההתבגרות עליה וקליטה בארץ החדשה.
בתחילת העבודה עם הקבוצה התייחסנו לשלבים השונים בהליכי ההגירה והקליטה והשפעתם על ההסתגלות וההורות. ההורים הביאו את הקשיים שלהם הכרוכים באיבוד המעמד בחברה והסמכות, מכשולים בהצבת גבולות במשפחה וחוסר היכולת שלהם לקיים תקשורת יעילה בינם למתבגרים. בהמשך עלה צורך במתן מידע רלוונטי בתחום של התמכרויות למיניהם (סמים, אלכוהול) והכרת שירותים בקהילה המטפלים בנושא (המפגש נערך על ידי נציג מיחידה לטיפול בנפגעי סמים ושיקום האסיר בבת-ים).
אחד מהמפגשים היה מוקדש לנושא של חינוך מיני. ההורים התייחסו לפיתוח ג'נדר (נשיות וגבריות) מזווית הראיה של החברה הקולטת, לעומת התייחסות חברת המוצא שלהם.
לקראת סיום הפרויקט בשלב בו הקבוצה כבר התלכדה ונוצרה אווירה של אינטימיות ותמיכה הדדית בין המשתתפים, ניתחנו אירועים אישיים שההורים הביאו לדיון. עלו שאלות הקשורות להתמודדות עם האלימות, עונשים, עימותים וקונפליקטים במשפחה. עבדנו על פיתוח גישה אמפתית, אסרטיביות, חיזוק אינטואיציה הורית וניהול רגשות שליליים.
לגבי התהליך שעברו המשתתפים - בתחילה ההורים התעלמו מהמשבר הפוקד את ילדיהם בעקבות תהליך ההגירה וראו רק את הקשיים שלהם הכרוכים בעניין. בנוסף, מה שהעסיק את ההורים היה לימודיהם וצרכיהם החומריים של ילדיהם. לא הייתה כל התייחסות לצרכיהם הרגשיים של מתבגרים.
כמנחות הקבוצה המסר שלנו לאורך כל התהליך הקבוצתי היה, שיש להיות קשוב לצרכי הילד ולראותו כאינדיבידואל. כן הקפדנו לשמש עבור ההורים מודל, כדי שכך ינהגו עם ילדיהם.
ההורים דיווחו בסיכום כי נתרמו מאד מהפרויקט. המסר העיקרי עמו יצאו ההורים מהקבוצה הוא שלאהוב את ילדיהם הוא הדבר החשוב ביותר. זהו המסר הרגשי שיכול להעיד על שינוי בתפיסה של המשתתפים את ילדיהם המתבגרים ואת תפקידם כהורים.
כתבה: לנה אומנסקי, עובדת סוציאלית, מנחה בקבוצה.
הצורך בפרויקט זה עלה מתוך הטיפול בנוער עולה ואבחנתנו שהקשיים שלהם קשורים לקשיים בתפקוד ההורי. במהלך מפגשים עם ההורים בלטו המצוקה והרצון שלהם לעבוד על תכנים שונים הקשורים לדפוסי תקשורת עם ילדיהם המתבגרים, גבולות בבית,יחסים בין דוריים ועוד. הפרויקט מיועד להורים לנערים בגילאי 13-16 עולים מחברי העמים, אשר מטופלים על ידי עובדים ביחידת רונ''ן. בקבוצה השתתפו הורים אשר חלקם חד-הוריים אך גם הגיעו בני זוג. נפרט להלן אודות הקבוצה בשנת הפעילות הקודמת.אחד ממאפייני ההורים בקבוצה היה שהם התקשו להוות לילדיהם דמויות סמכותיות המסוגלות לעמוד מולם בסערת גיל ההתבגרות. מכנה משותף נוסף של הורים אשר השתתפו בקבוצה היה, שכולם היו בתהליך הגירה ומשבר במקביל לילדיהם. תהליך הגירה זה לווה בהלם תרבותי (בלבול, כעס, דיכאונות, תחושות אובדן) וירידה במצב הסוציו-אקונומי. בנוסף קיים חוסר במידע רלוונטי לגבי מערכות החינוך והרווחה ונורמות וערכים של חברה הקולטת.
מעבר תרבותי מבחינת ההורות פירושו פגיעה בזהות ההורית, באופן מלא או תלקי. ההורים העולים גדלו והתחנכו בסביבה אחרת, שם פיתחו לעצמם נורמות וערכים התואמים את המקום. כמו כן הביעו עימם ציפיות מובחנות, בהתאם לרקע התרבותי והחברתי של ארצות מוצאם. מסיבות אלו מתקשים ההורים לשמש לילדיהם דמויות הזדהות, דבר מאד משמעותי למתבגרים בשלב התפתחותי זה. ההורים משדרים חוסר ביטחון, אי יכולת לתמיכה רגשית, אמפטיה והכוונה. הם מתקשים להעניק את העוגן והביטחון שהילדים זקוקים להם בכלל ובתהליך הקליטה במיוחד.
לאור כל זאת המטרות שנקבעו לקבוצה היו:
- פיתוח יכולת רגשית שתאפשר פיתוח זהות הורית חדשה, הרלוונטית למציאות שהשתנתה;
- הקניית מיומנויות, דרכי חינוך וכלים חדשים רלוונטיים לזמן ולמקום לשם מילוי תפקיד ההורי;
- מציאת מקורות תמיכה חברתיים;
- העשרת ההורים ומתן אוריינטציה לגבי המערכות הפורמליות והבלתי פורמליות.
במהלך המפגשים התמקדנו בנושאים הקשורים לתכנים של גיל ההתבגרות עליה וקליטה בארץ החדשה.
בתחילת העבודה עם הקבוצה התייחסנו לשלבים השונים בהליכי ההגירה והקליטה והשפעתם על ההסתגלות וההורות. ההורים הביאו את הקשיים שלהם הכרוכים באיבוד המעמד בחברה והסמכות, מכשולים בהצבת גבולות במשפחה וחוסר היכולת שלהם לקיים תקשורת יעילה בינם למתבגרים. בהמשך עלה צורך במתן מידע רלוונטי בתחום של התמכרויות למיניהם (סמים, אלכוהול) והכרת שירותים בקהילה המטפלים בנושא (המפגש נערך על ידי נציג מיחידה לטיפול בנפגעי סמים ושיקום האסיר בבת-ים).
אחד מהמפגשים היה מוקדש לנושא של חינוך מיני. ההורים התייחסו לפיתוח ג'נדר (נשיות וגבריות) מזווית הראיה של החברה הקולטת, לעומת התייחסות חברת המוצא שלהם.
לקראת סיום הפרויקט בשלב בו הקבוצה כבר התלכדה ונוצרה אווירה של אינטימיות ותמיכה הדדית בין המשתתפים, ניתחנו אירועים אישיים שההורים הביאו לדיון. עלו שאלות הקשורות להתמודדות עם האלימות, עונשים, עימותים וקונפליקטים במשפחה. עבדנו על פיתוח גישה אמפתית, אסרטיביות, חיזוק אינטואיציה הורית וניהול רגשות שליליים.
לגבי התהליך שעברו המשתתפים - בתחילה ההורים התעלמו מהמשבר הפוקד את ילדיהם בעקבות תהליך ההגירה וראו רק את הקשיים שלהם הכרוכים בעניין. בנוסף, מה שהעסיק את ההורים היה לימודיהם וצרכיהם החומריים של ילדיהם. לא הייתה כל התייחסות לצרכיהם הרגשיים של מתבגרים.
כמנחות הקבוצה המסר שלנו לאורך כל התהליך הקבוצתי היה, שיש להיות קשוב לצרכי הילד ולראותו כאינדיבידואל. כן הקפדנו לשמש עבור ההורים מודל, כדי שכך ינהגו עם ילדיהם.
ההורים דיווחו בסיכום כי נתרמו מאד מהפרויקט. המסר העיקרי עמו יצאו ההורים מהקבוצה הוא שלאהוב את ילדיהם הוא הדבר החשוב ביותר. זהו המסר הרגשי שיכול להעיד על שינוי בתפיסה של המשתתפים את ילדיהם המתבגרים ואת תפקידם כהורים.
כתבה: לנה אומנסקי, עובדת סוציאלית, מנחה בקבוצה.
